בית לחם
 | |
| פוטומונטאז' של העיר בית לחם | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | בית לחם |
| ראש העיר | מאהר קנוואתי |
| שפה רשמית |
ערבית  |
| תאריך ייסוד | האלף ה-3 לפנה"ס |
| שטח | 29.799 קמ"ר |
| גובה | 775 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 36,000 (2019) |
| ‑ במטרופולין | 200,000 |
| קואורדינטות | 31°42′11″N 35°11′44″E / 31.703056°N 35.195556°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.bethlehem-city.org | |
  | |
בֵּית לֶחֶם (בערבית: بَيْت لَحم, בַּיְת לַחְם) היא עיר בהרי יהודה, כ-10 ק"מ דרומית לירושלים. העיר נמצאת בשטח A שבשליטת הרשות הפלסטינית. נכון ל-2017, מתגוררים בעיר כ-30,000 בני אדם.[1]
בית לחם היא עיר עתיקה עם חשיבות דתית. לפי הברית החדשה ישו נולד בבית לחם, לפי המסורת הנוצרית – במקום בו נמצאת כיום כנסיית המולד, הנחשבת בשל כך לאחד האתרים הקדושים ביותר לנצרות, ולמקום עלייה לרגל של צליינים נוצרים מרחבי העולם, מה שמקנה לעיר גם חשיבות תיירותית. בתנ"ך מסופר שגם דוד המלך הוא מבית לחם, וכן שרחל נקברה בסמוך לעיר. בפאתיה הצפוניים של בית לחם, במקום שכיום מופרד משאר העיר על ידי גדר ההפרדה, נמצא מבנה קבר רחל, שהוא מקום קדוש ליהודים.
בעבר הייתה רוב אוכלוסייתה של העיר נוצרית, אך שינויים דמוגרפיים שכללו הגירת נוצרים רבים לעולם המערבי, הגירת מוסלמים מכפרי הסביבה ומחברון אל העיר, וילודה גבוהה יותר בקרב המוסלמים, הפכו אותה כיום לעיר מוסלמית בעיקרה. לפי אומדנים שונים, כיום הנוצרים מונים 10%–40% בלבד מאוכלוסיית העיר.[2][3]
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפירוש הנפוץ הוא "בית לחם", כלומר, מקום שבו מגדלים ומשגשגים גידולי דגן, במיוחד חיטה ושעורה, מהם מייצרים לחם. האזור סביב בית לחם היה ידוע עוד מימי קדם בפוריות אדמותיו והתאמתו לחקלאות. הדבר מתיישב היטב עם הסיפורים המקראיים הקשורים לעיר, כמו מגילת רות, שבה מתוארת קציר השעורים בבית לחם. אולם ע"פ המדרש, פירוש השם "בית לחם" אינו לחם אלא מלחמה, מהשורש "ל-ח-מ".
במחקר היו שהציעו שהשם המקורי של העיר היה "בית לחמו". "לַחְמוּ" (Lahmu) ובת זוגו "לַחָמוּ" (Lahamu) היו אלי הפוריות המסופוטמיים בתקופה הפגאנית בכנען. במקרה זה, השם היה מתפרש כ"בית האל לחמו", כלומר, מקדש או מקום פולחן לאל הפריון. ממצאים מתקופת אל-עמארנה (סביבות 1400 לפנה"ס) מזכירים את העיר, לפי החוקרים הנ"ל, בשם "בית-לחמי", אולם הדעה המקובלת היא ששם העיר הנזכרת היה בית נינ-אורטה, שהוא אל מסופוטמי (שומרי) אחר.
היסטוריה וארכאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתרה של בית לחם הקדומה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסקר הר יהודה[4] נמצאו החרסים הקדומים במדרונות מזרחית לכנסיית המולד, מכאן ברור שהאתר הקדום שכן בראש הגבעה, אלא שבניית כנסיית המולד מחקה את רובו. נ"צ האתר הוא 1698.1235 (מרכז הגבעה), גובה מוחלט 765 מ', גובה יחסי 2 מ', תצפית בינונית (לכיוון המדבר: טובה). קשה להעריך את שטחו המרבי, אך נראה שהיה כ-25 דונם.
התקופה הכלקוליתית ותקופת הברונזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי העדויות הארכאולוגיות מהסקר[4] ומחפירה, ראשית היישוב בתקופות הכלקוליתית והברונזה הקדומה 1, מהן נחשפו מערות מגורים וכן קברים, בשולי האתר. נראה שלא התקיימה אז עיר של ממש, אלא שתושבי היישוב היו חקלאים ורועים. מתקופת הברונזה התיכונה 2 מוכרת מערת קבורה אחת באזור, אך אין עדות ליישוב. לא ברור עד כמה הייתה פה פעילות אנושית בתקופת הברונזה המאוחרת.
בתקופת הברונזה המאוחרת, בין מכתבי אל-עמארנה, מאמצע המאה ה-14 לפנה"ס, נזכרת במכתב של מלך ירושלים לפרעה: ”עיר בארץ ירושלים בית נינ-אורתה שמה” (נינורתה הוא אל מהמיתולוגיה המסופוטמית).[5] ייתכן שפירוש השם בשומרית הוא אל או אדון השעורה.[6]
החל משנות ה-60 של המאה ה-20, נמצאו שלושה אתרי קבורה מרכזיים דרומית לבית לחם. הראשון (המזרחי) נתגלה אז והשניים הנוספים בשנים 2013/6, בעת עבודות בניה. הקברים נבדקו תחילה על ידי ארכאולוגים מתאם הרשות הפלסטנית והחל מ-2015 הצטרפו למחקר משלחת מאיטליה בניהול פרופסור לורנצו ניגרו. ע"פ פרופ. ניגרו בסה"כ מוערכים כ-150 קברים, חלקם קברים מפוצלים. הממצאים רבים ועשירים מהקברים מסוף תקופת הברונזה הקדומה ומהברונזה התיכונה כולה, ובודדים ודלים מתקופת הברונזה המאוחרת, ומספר קברים מראשית תקופת הברזל עד לכ-700 לפנה"ס. ייתכן שכל בית קברות כזה שימש משפחת אב- חמולה.
הדבר יכול להצביע על כך שבסביבה היה ישוב/ים מועט/ים באוכלוסין, אולם מקומו של ישוב זה לא ידוע. לדעת פרופ' ניגרו מקומו היה בבית לחם ממערב לתל, ע"פ המרחקים השווים לערך של בתי הקברות הנ"ל מבית לחם. בבית לחם אין ממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת[7]. ייתכן שמקומה של העיר הנזכרת היה באזור עין ארטאס, בסביבות דהיישה (hortus בלטינית- גן). ישנו קשר בין שם זה לבין השם בית לחם גם במשמעות, ויותר מכך עם השם אפרתה הנזכר בתורה.
תקופת הברזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]האתר חוזר ונושב בהיקף מצומצם (5–10 דונם ואולי פחות) בתקופת הברזל 1. הוא גדל בהדרגה עד תקופת הברזל 2ג, ואז מגיע לשיא גודלו, כמו רבים מאתרי יהודה המקראית. מתקופה זו נמצאה טביעת 'למלך' אחת; טביעות אלה מתוארכות למסע סנחריב בלבנט. בתקופת הברזל 2ד הצטמצם היקף האתר בכחצי בערך; סביר להניח שהעיר חרבה במסע סנחריב, והתאוששה באופן חלקי בלבד לאחריו. מהתקופה הפרסית ואילך היקף האתר הקדום מינימלי, ויש להניח כי בית לחם חרבה יחד עם ירושלים בעת חורבן בית ראשון, והתקיימה כיישוב קטן בימי שיבת ציון.[4]
במהלך סינון עפר מהחפירות הארכאולוגיות של רשות העתיקות בעיר דוד בשנת 2012, נחשפה חותמת בולה קדומה שעליה מופיע לראשונה שמו של היישוב בית לחם בכתב עברי קדום, ממצא ראשון מסוגו מתקופת הברזל. הממצא מהווה עדות ארכאולוגית מוחשית ראשונה לכך שבית לחם הייתה קיימת בתקופת הבית הראשון, ומאמת את אזכורה במקרא כעיר משמעותית בממלכת יהודה. הבולה, שגודלה כ־1.5 ס"מ, כוללת את הכיתוב: "בשבעת / בת לחם / (למל)ך", ומתוארכת לסוף המאה ה־8 או ה־7 לפנה"ס. בולה "פיסקלית" זו היא מעין חותם שנועד לאבטח את המס שנשלח, שיכול היה לכלול כסף, יין או תוצרת חקלאית אחרת. ככל הנראה היה זה משלוח מס מבית לחם שנשלח למלך בירושלים, במסגרת מערכת המיסוי של ממלכת יהודה.
בתנ"ך
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית לחם מוזכרת בתנ"ך עשרות פעמים. היא מכונה בו בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה (להבדיל מבית לחם הגלילית, שאף היא מוזכרת בתנ"ך) וגם אֶפְרָתָה, כינוי שככל הנראה מתייחס לפוריות המקום. כך ישי תואר כ”אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה” (שמואל א' י"ז, י"ב). בית לחם היא המיקום המרכזי של עלילת אחד מספרי התנ"ך – מגילת רות.
בית לחם מופיעה בתנ"ך לראשונה בספר בראשית, לפיו בדרך מבית אל לבית לחם רחל אמנו ילדה את בנימין, ושם היא מתה ונקברה, ויעקב בנה מצבה על קברה.[8] בהמשך בית לחם הפכה לעיר של שבט יהודה, וברשימות היחש של יהודה חוּר כונה ”בְּכוֹר אֶפְרָתָה אֲבִי בֵּית לָחֶם” (דברי הימים א' ד', ד'). בספר שופטים בית לחם נזכרת כמקום מוצאם של השופט אבצן[9], של יהונתן בן גרשום[10], ושל הפילגש מסיפור פילגש בגבעה[11].
בית לחם יהודה הייתה עיר מגוריה של משפחת דוד, ובה שמואל משח את דוד למלך על ישראל.[12] בימי מלחמת דוד המלך בפלשתים, הצבא הפלשתי הקים מַצַּב (מחנה) בבית לחם, וכאשר דוד התאווה ל”מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר”, שלושה מגיבוריו נלחמו בפלשתים והביאו לדוד מים משם[13] (לימים סיפור זה היווה השראה לשיר מים לדוד המלך). מאוחר יותר המלך רחבעם, נכדו של דוד, ביצר את בית לחם.[14]
העיר מוזכרת בנבואת מיכה: ”וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל, וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם” (מיכה ה', א'), וגם בתהילים קל"ב. בימי שיבת ציון, 123 מבני בית לחם עלו לארץ עם זרובבל ושבו לעירם.[15]
התקופה הרומית והביזנטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי הברית החדשה, בית לחם היא מקום הולדת ישו, וגם של טבח החפים מפשע. עם זאת, יש חוקרים המציעים כי מדובר לא בבית לחם יהודה אלא בית לחם הגלילית, הקרובה לנצרת, על סמך ממצאים מהתקופה.
העיר בית לחם נהרסה במהלך מרד בר כוכבא, ובמסגרת גזירות אדריאנוס תושביה היהודים גורשו מהעיר. ולאחריו הקימו הרומאים בעיר מקדש לאדוניס. בשנת 326 הקימה הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס, כנסייה במקום בו עמד המקדש. בסוף המאה הרביעית התיישב בעיר הירונימוס וייסד בה שני מנזרים.
הנוסע מבורדו כתב במאה ה-4 כי קברי דוד, יחזקאל, אסף, איוב, ישי ושלמה ממוקמים ליד בית לחם.
במהלך מרד השומרונים בשנת 529 נחרבה העיר שוב. הכנסייה שנהרסה נבנתה מחדש בהוראת הקיסר יוסטיניאנוס הראשון.
התקופה המוסלמית המוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 637 נכבשה העיר על ידי החליף עומר בן אל-ח'טאב שהורה לשמר את כנסיית המולד ונתן חופש פולחן לנוצרים בעיר.
התקופה הצלבנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1099 נכבשה העיר על ידי הצלבנים אשר ביצרו את העיר, בנו סביבה חומות וכן בנו את המנזר המצוי צפונית לכנסיית המולד. לאחר הכיבוש הצלבני נוספו נזירים בנדיקטינים למספר הנזירים המידלדל. ביום חג המולד בשנת 1100 הוכתר בעיר בולדווין הראשון כמלך ממלכת ירושלים.
ב-15 בספטמבר 1187 כבש סלאח א-דין את העיר וגירש את כל תושביה הנוצרים, יחד עם הבישופות הלטינית והכמורה. בשנת 1192 התיר צלאח א-דין לארבעה כמרים לשוב אל העיר. לא נגרם שום נזק לכנסייה עם כיבושו של צלאח א-דין, למעט שומרים מוסלמיים שהוצבו בשער. בשנת 1229 נכבשה העיר בשנית על ידי הצלבנים, והכמורה שבה למקום באופן מלא מעכו. היא נשארה בידיהם עד שנת 1244, עת חוּללה על ידי הטורקים הח'וורזימים. עם עלייתו לשלטון של הסולטאן ביברס בשנת 1250 גורשו הכמרים שבעיר ובשנת 1263 נהרסו חומות העיר ביחד עם המנזר. ידוע על אגדה שלפיה ביברס ניסה להעביר לקהיר את השיש והעמודים מהכנסייה, אך כוונתו סוכלה על ידי הופעה ניסית של נחש. ב-1271 התיר ביברס גישה למקום עבור צליינים מהמערב. בשנת 1347 הותר לכמרים הפרנציסקנים לשוב לעיר ולהחזיק בכנסיית המולד.
התקופה העות'מאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השלטון העות'מאני בעיר רבו המחלוקות בין הכמרים האורתודוקסים והכמרים הקתולים על השליטה בכנסיית המולד. בין השנים 1831–1841 שלט בעיר מוחמד עלי, ובשנת 1841 חזרה העיר לשלטון האימפריה העות'מאנית.
בשנת 1897 קנה שליחו של הרב צבי הירש קלישר חלקת אדמה בבית לחם, מול קבר רחל. הניסיונות ליישב את החלקה לא צלחו והוואקף השתלט עליה.[16]
בראשית המאה ה-20 רכש נתן שטראוס נחלה נוספת באזור קבר רחל. הנחלה נקראה על שמו "נחלת שטראוס". יורשיו של נתן העבירו את החלקה לבעלות קרן קיימת לישראל, אך גם על חלקה זו השתלטו ערבים.[17]
תחת השלטון הבריטי והירדני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1917 נכבשה בית לחם על ידי כוחות צבא בריטיים במהלך מלחמת העולם הראשונה. במפקד האוכלוסין בשנת 1922 אוכלוסיית העיר מנתה 6,658 תושבים, מתוכם 2,897 נוצרים קתולים, 2,285 נוצרים יוונים-אורתודוקסים, 406 נוצרים סורים-אורתודוקסים, 250 נוצרים אחרים, 818 מוסלמים ו-2 יהודיות (שתיהן נשים); בסך הכול הנוצרים היוו אז 88% מכלל אוכלוסיית העיר.[18] בשנת 1930 הקימו רשויות המנדט הבריטי את בית הסוהר לנשים בבית לחם,[19] שפעל בעיר עד תום המנדט במאי 1948.
על-פי תוכנית החלוקה בית לחם הייתה אמורה להיות חלק מהאזור הבינלאומי המצוי בשליטת האו"ם יחד עם העיר ירושלים. לאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, עבר משליטה בריטית לירדנית, וסביבה הוקמו מספר מחנות פליטים עבור פליטים פלסטינים, מחנה "אל-עזה" (מחנה בית ג'יברין), מחנה עאידה, מחנה דהיישה ומחנה אל-ערוב מדרום לעיר.
לאחר מלחמת ששת הימים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת ששת הימים נכבשה העיר על ידי צה"ל. זמן קצר לאחר מכן, לאחר סיפוח מזרח ירושלים, פנה ראש העיר אליאס בנדק, יחד עם ראשי בית סאחור ובית ג'אלא וביקשו להסתפח לישראל[20]. על הבקשה חתמו גם 500 נכבדים מבית לחם[21].
בין השנים 1972–1997 שימש כראש עיריית בית לחם אליאס פריג'. פריג' היה ראש העירייה היחיד בגדה המערבית אשר לא הודח ממשרתו על ידי הממשל הצבאי הישראלי. הוא אף היה ראש העיר היחיד אשר לא הזדהה עם הפת"ח ואשר לא הודח ממשרתו בעקבות הקמת הרשות הפלסטינית. הוא שמר על יחסים טובים עם שלטונות ישראל ועד האינתיפאדה השנייה המצב הביטחוני בעיר היה רגוע. פריג' עבד בשיתוף פעולה עם ראש עיריית ירושלים טדי קולק כדי לקדם את התיירות והתשתיות העירוניות באזור[22].
בעקבות הסכמי אוסלו הוגדר רוב שטח העיר כשטח A, וב-21 בדצמבר 1995 עברה העיר לשליטת הרשות הפלסטינית.
המאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות תחילת האינתיפאדה השנייה נכנסו כוחות צה"ל לעיר במאי 2002. כ-40 פלסטינים חמושים אשר היו מבוקשים על ידי צה"ל כאחראים לפיגועי טרור נמלטו לכנסיית המולד והסתגרו בה תוך שהם מחזיקים כ-200 בני ערובה בנוסף ל-46 כמרים. הפלסטינים המבוקשים הציתו חלקים מקודשים במתחם הכנסייה. בנוסף, לפי עדות כמרים שהוחזקו במקום, הם גנבו איקונות ומנורות יקרי ערך והשתמשו בדפים של ספרי קודש של הכנסייה כבנייר טואלט[23]. צה"ל צר על המבנה אך לא נכנס לתוכו על מנת שלא לפגוע בקדושת המבנה, עם זאת, צלפים של צה"ל ירו בחמושים במבנה שניסו לירות על חיילי צה"ל. לאחר משא ומתן שנמשך מספר שבועות הוסכם כי 13 מבוקשים שרצחו ישראלים יגורשו לקפריסין, 26 מבוקשים נוספים יגורשו לעזה ושאר המבוקשים ישוחררו.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, תושביה הנוצרים של בית לחם עברו תהליך ערביזציה, אם כי מלכתחילה רבים ביניהם היו במוצאם ערבים משבט ע'סאן.[24] שתי החמולות הנוצריות המרכזיות בעיר, חמולות נג'אג'רה ופראחיה, טוענות למוצא משבט ע'סאן. הראשונה מתייחסת לבני השבט שהיגרו מאזור תימן ומוואדי מוסא בירדן של ימינו, והשנייה מתייחסת לבני השבט שיצאו מהכפר נג'ראן, הנמצא בדרום ערב הסעודית של ימינו, בסמוך לגבול בינה לבין תימן.[24] חמולה נוצרית נוספת, ענאתרה, מתייחסת גם היא לשבט ע'סאן.[24] חמולת פוואע'רה מוסלמית ומקורה בכפר בית פאע'ור.[25]
החוקר הגרמני בלדנשפרגר כתב בשנת 1897 שבימיו אוכלוסיית בית לחם הורכבה משלוש קבוצות מרכזיות: מוסלמים שהגיעו מחורבות בית פאע'ור הסמוכה והתיישבו באחד מחלקי העיר בשלהי המאה ה-18; נוצרים לטינים, שהם צאצאיהם של צליינים וסוחרים אירופאים, שלאור המקור האיטלקי של שמותיהם ייתכן שמקורם מוונציה; והנוצרים היוונים, שהם צאצאי תושביה הנוצרים הוותיקים יותר של העיר, או שהיגרו אליה במשך השנים.[25]
אחוז הנוצרים בבית לחם נמצא בירידה מתמדת מאמצע המאה ה-20.[26][27][28][29] לדברי ויקטור בטארסה, אם במאה ה-20 האוכלוסייה הנוצרית הייתה הרוב המוחלט בעיר, עתה הם מהווים מיעוט של כ-40% מאוכלוסיית העיר.[30]
חינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיר ממוקמת אוניברסיטת בית לחם, אוניברסיטה פלסטינית נוצרית-קתולית. בשנת 2014 למדו בה כ-3,200 סטודנטים. היא נוסדה בשנת 1973, והיא האוניברסיטה הראשונה שהוקמה בגדה המערבית.
ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרתון פלסטין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מרתון פלסטין
באפריל 2013 התקיים מרתון פלסטין הראשון בבית לחם, המרתון התחיל ונגמר ליד כנסיית המולד[31]. מאז מתקיים המרתון מדי שנה[32].
כדורגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]כחמישה ק"מ מערבית לבית לחם ממוקם אצטדיון אל-ח'דר. האצטדיון נחנך בשנת 2007, מכיל 6,000 מושבים ונבנה במימון ממשלת פורטוגל. המגרש עומד בתקן הבינלאומי ובכל דרישות פיפ"א. אורכו 106 מטר ורוחבו 76 מטרים. באצטדיון משחקות קבוצות ואדי א-ניס ושבאב אל-ח'דר מליגת העל הפלסטינית[33].
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבו דאבי, איחוד האמירויות הערביות
אורבייטו, איטליה- אסיזי, איטליה
אתונה, יוון
בלם, פארה, ברזיל
ברלינגטון, ורמונט, ארצות הברית
גלאזגו, סקוטלנד, בריטניה (מ־2007)
האג, הולנד
האפסלו, אסטוניה (מ־2010)- ורונה, איטליה
ליסבון, פורטוגל
מדבא, ירדן- מונטסרקיו, איטליה
מונטריי, מקסיקו- מילאנו, איטליה
- נאטאל, ברזיל
סנקט פטרבורג, רוסיה
סרגוסה, ספרד- פירנצה, איטליה
פרטוריה, דרום אפריקה
צ'נסטוחובה, פולין
קונספסיון, צ'ילה
קוסקו, פרו- קורדובה, ספרד
קלן, גרמניה
רבאט, מרוקו
שארטר, צרפת
שטייר, אוסטריה
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה כוכבי, הסקר בארץ יהודה, יהודה שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח, תשל"ב, עמ' 19-89
- אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בית לחם (בערבית)- אוניברסיטת בית לחם - אתר רשמי
- אביבה לורי, מתן גז, ורה בבון רוצה להציל את בית לחם, באתר הארץ, 17 בינואר 2013
- שמעון איפרגן, הריביירה של בית לחם, באתר מאקו, 3 באפריל 2014
- דני רובינשטיין, מדינת בית לחם שבין הגדה לישראל, באתר כלכליסט, 25 במרץ 2015
- אבי יששכרוף וזיו קורן, בית לחם מפוצצת בתיירים נוצרים - והמוסלמים לא רואים מזה כלום, באתר וואלה, 14 במאי 2015
- איתמר צור, האפרטהייד המושתק של הרש"פ נגד נוצרים, באתר ערוץ 7, 21 בדצמבר 2016
- אסף גבור, תולדות היישוב היהודי בבית לחם, בעיתון מקור ראשון, 27 במאי 2020
- צילום אוויר של בית לחם ובית ג'אלה, 1945, קנ"מ 1:10,000, כולל אינדקס אתרים, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
- בית לחם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בית לחם (יהודה ושומרון), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית, Localities in Bethlehem Governorate by Type of Locality and Population Estimates, 2007-2016
- ↑ הכלכלה הפלסטינית: בין בית לחם לירושלים, באתר כלכליסט, 31 במאי 2010
- ↑ , "Israel and the Plight of Mideast Christians". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). 2012-03-09.
- 1 2 3 אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 3: 23-24
- ↑ אנציקלופדיה מקראית
- ↑ Blak&Green 1992,p.142
- ↑ בית לחם אפרתה, גבריאל ברקאי
- ↑ ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוקים ט"ז–כ'
- ↑ ספר שופטים, פרק י"ב, פסוק ח'; במקרה הזה ייתכן שמדובר לא בבית לחם יהודה, אלא בבית לחם הגלילית
- ↑ ספר שופטים, פרק י"ז, פסוק ז'
- ↑ ספר שופטים, פרק י"ט, פסוק א'
- ↑ ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוקים א'–י"ג
- ↑ ספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוקים י"ג–י"ז, וגם ספר דברי הימים א', פרק י"א, פסוקים ט"ו–י"ט
- ↑ ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוק ו'
- ↑ ספר עזרא, פרק ב', פסוק כ"א
- ↑ נדב שרגאי, ישראל השבוע, עמוד 24, 10.6.16
- ↑ נדב שרגאי, ישראל השבוע, עמוד 24, 10.6.16
- ↑ 1922 Census of Palestine
- ↑ מפת בית לחם, באתר מאת מחלקת המדידות של ממשלת המנדט. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, 1930
- ↑ אורי מילשטיין, איך הפך אכלוס יהודה ושומרון במאות אלפי יהודים מחזון למציאות, באתר מעריב אונליין, 3 באוגוסט 2018
- ↑ ישראל 50 בעמוד על שנת 1967
- ↑ יוסף צוריאל, שלום נוסח קולק-פרג', מעריב, 28 בדצמבר 1973
- ↑ "המערכה על ירושלים", דורי גולד, בהוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, ת"א 2008, עמוד 33
- 1 2 3 Bethlehem, The Holy Land's Collective Cultural National Identity: A Palestinian Arab Historical Perspective Musallam, Adnan. Bethlehem University. (אורכב 19.10.2013 בארכיון Wayback Machine)
- 1 2 Baldensperger, P. J. (1897-04-01). "Morals of the Fellahîn". Palestine Exploration Quarterly. 29 (2): 123. doi:10.1179/peq.1897.29.2.123. ISSN 0031-0328.
- ↑ Andrea Pacini (1998). Socio-Political and Community Dynamics of Arab Christians in Jordan, Israel, and the Autonomous Palestinian Territories. Clarendon Press. p. 282. ISBN 978-0-19-829388-0.
- ↑ Malek, Cate (4 באפריל 2017). "Bethlehem is Struggling to Protect the Church of the Nativity". Newsweek. The Newsweek Daily Beast Company. ארכיון מ-29 בפברואר 2020.
- ↑ Lidman, Melanie (24 בדצמבר 2016). "Christians Worry 'Silent Night' May Soon Refer to their own Community in Bethlehem". The Times of Israel. ארכיון מ-23 באפריל 2020.
- ↑ O'Connor, Anne-Marie (21 בדצמבר 2013). "Little Palestinian town of Bethlehem wants its tourists, Christian residents to come back". The Washington Post. The Washington Post Company LLC. The Washington Post. ארכיון מ-2 באוקטובר 2018.
- ↑ אלי אושרוב, הבשורה על פי ראש עיריית בית לחם: ברקת עוד יקנא בנו, באתר nrg, 19 ביולי 2010
- ↑
אילן גולדמן, 42 קילומטר מתחילים בצעד אחד, באתר הארץ, 22 באפריל 2013 - ↑ אקטיבסטילס, מרתון בית לחם: רצים למען חופש התנועה, באתר "שיחה מקומית", 1 באפריל 2016
- ↑ יוני מנדל, הדשא של הפלסטינים ירוק פחות, באתר וואלה, 5 במאי 2007
 | ||
|---|---|---|
| ערים | בית לחם • בית ג'אלא • בית סאחור |  |
| מועצות מקומיות | בתיר • בית פג'אר • חוסאן • אל-ח'דר • נחאלין • תוקוע • עובידייה • זעתרה | |
| כפרים | א-שוואוורה • אום סלמונה • אל-ולג'ה • אל-פורידיס • ארטאס • בית תעמר • ג'נאתא • ג'ובת א-דיב • ג'ודום • ג'ורת א-שמעה • דאר סלאח • הנדאזה • ואדי אל-עראיס • ואדי א-ניס • ואדי פוכין • חרבת בית זכריה • ח'רבת א-דיר • מעסרה • מראח רבאח • ערב א-רשאידה • אל-עסאכרה • אל-מניה • ג'בעה | |
| מחנות פליטים | עאידה • דהיישה • אל-עזה (בית ג'יברין) | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
